"שובר הקופות" האישי שלכם מחכה להיוולד –

אנחנו נשמח להראות לכם כיצד!

טלפון: 

054-7401090

מייל: 

docufamily.pro@gmail.com 

eblog2.png

האם סיפור ביוגרפי יכול

להיות אובייקטיבי?

האם סיפור ביוגרפי, מעצם היותו, מסוגל להיות אובייקטיבי? או שהמספר ישלב בו לנצח את דעותיו, השקפת עולמו והפרשנות שלו לגבי ההתרחשויות?

"אנחנו מנסים לשלב את כל החומר שלנו בצורה עקבית לתוך סיפור מוצלח אחד. הסיפור הזה הוא האוטוביוגרפיה שלנו, והדמות הבדיונית הראשית שבמרכז האוטוביוגרפיה היא העצמי". כך כתב הפילוסוף האמריקאי דניאל דנט. האם הוא צדק? הצטרפו אלינו למסע פילוסופי - ומעשי במיוחד!

על עובדות ורקע אישי

כשהתחלתי לעסוק בוידאו דוקומנטרי, צפיתי בלא מעט סרטים וצללתי אל ההתרחשויות, קווי העלילה הדקים, הבעות הפנים והסיפורים האישיים שמאחורי המסך. השאלה שניקרה בי תמיד היא האם הסרט מסתמך על המציאות כהווייתה? או שמא הוא מבוסס על רקע אישי, חוויה או דעה פרטית, וממילא הם המניעים את העלילה?

מסקנת ביניים: חובת השילוב

הרצון הבסיסי של מתעדי הסיפור (המספר ומי שהופך אותו לספר או סרט) היא לנסות ולשקף את המציאות ההיסטורית ואת העובדות כהוויתן. עם זאת, סרט ללא

חוויה רגשית ונקודת מבט אישית, ישאר, לרוב ברובד שטחי ומעניין פחות. אך מה קורה כששני צדדים מנסים לספר את אותו הסיפור?

 

האם יש סיפור אחד?

מלחמה בין שני עמים נגמרת, שני הצדדים אורזים את כלי הנשק, את הזכרונות ואת הפצעים וכעת הגיעה העת להסקת מסקנות. אם תבקשו מהצד הראשון לתאר את מהלך המלחמה, כנראה שהוא יעשה זאת בצורה אחת, יפאר את גבורתם של חייליו, יטען לניצחון ואפילו יקרא למלחמה בשם. אם תיגשו לאחר מכן לצד השני, סביר להניח שתשמעו סיפור דומה – אך מנקודת המבט שלו. המסקנה? כל סיטואציה היסטורית מסופרת אחרת בהתאם להשקפת עולמו של המספר, הנרטיב שהוא רוצה להנחיל ואפילו המקום בו עמד כשהמקרה התרחש.

איך הסיפור שלכם נראה בפעם ה-10?

אתם מספרים סיפור בפעם הראשונה. המקרה מסעיר אתכם, אתם זוכרים אותו לפרטי פרטים ומסוגלים לשחזר כל תו ופסיק בו. לאחר מכן, אתם חוזרים עליו שוב, בנסיבות אחרות. ככל שחולף הזמן, אם תשימו לב, הגרסה הנוכחית שלכם לסיפור תקבל זוויות נוספות. הסיפור שלכם ישתכלל, יתייעל, חלקים חשובים שבו יודגשו ואחרים ירדו בעריכה – ממש כפי שעורכים סרט. בסופו של דבר, בפעם ה-10 נקבל סיפור משויף ובנוי היטב, רהוט הרבה יותר מאשר בפעם הראשונה בו סופר.

אם כך, האם אין דבר כזה "עובדות אובייקטיביות"?

אנחנו לא חורצים את דינן של העובדות האובייקטיביות, שכן יש להן מקום חשוב בסיפור שלנו. כשאנחנו מספרים סיפור, העובדות האובייקטיביות השזורות בו הן העוגן לסיפור עצמו. הן מסייעות ליצירת אמינות אצל הצופה, גורמות לו להזדהות עם הסיפור וממקדות אותו כשהעלילה מתפתלת. עם זאת, לדעתי, לסובייקט עצמו יש חשיבות עצומה בסיפור, לעתים אף גדולה יותר מאשר משקל העובדות ההיסטוריות-אובייקטיביות.

מה עושים כשיש התנגשות בין השניים?

תהליך יצירת הסיפור עשוי להפגיש אותנו עם קשיים שונים המונעים מאיתנו להצליח לייצר קו עלילה נאמן היסטורית. לעיתים הדבר יקרה כשנגלה שאנחנו לא בטוחים בעובדות ההיסטוריות או שחסרים לנו חלקים בסיפור. מה עושים? הנה שתי דרכי פעולה:
 

  1. בירור העובדות ההיסטוריות – נוכל להשלים את התמונה המלאה על ידי איתור עובדות היסטוריות במאגרי מידע שונים – ארכיונים, חיפוש באינטרנט, ראיונות עם אנשים רלוונטיים ועוד.

  2. הסיפור האנושי במרכז – אנחנו יכולים להחליט שלצורך הסיפור שלנו, העובדות ההיסטוריות לא חשובות כל כך והסיפור האנושי שבמרכז – הוא זה שקובע את הטון. באופן אישי, אני מאמין שסיפור טוב חשוב יותר מכל עובדה היסטורית, אבל זה רק אני ☺

 

השורה התחתונה

כמובן שבחלק מהמקרים נרצה להגיע לרמת האובייקטיביות הגבוהה ביותר כדי ליצור אותנטיות ולסייע לצופים להתחבר למימד ההיסטורי של הסיפור, אך באופן אישי, אני נוטה להתייחס למושג האובייקטיביות כשאיפה שכדאי לחתור אליה, ולא כאמת מוחלטת. כך הופכת הסובייקטיביות, על המטען הרגשי שלה, השקפת העולם הפרטית שלנו, דעותינו ועוד – למימד חשוב בפני עצמו. אחרי הכל, הרגשות הם אלה שצובעים את העולם שלנו בגווני עומק ועניין ובלעדיהם – היינו משתעממים.

סרטי הוקרה

יש עובד בחברה שראוי לסרט משלו ואתם רוצים להוקיר לו תודה על עבודתו? זו הפלטפורמה עבורכם!